גז"ד למוכר רימון הלם לקטינים על רקע מאבק בין תלמידים על ליבה של תלמידה

הנאשם הורשע בעבירות של החזקת נשק, בניגוד לסעיף 144(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, (להלן, " החוק"), נשיאת והובלת נשק בניגוד לסעיף 144(ב) לחוק וביצוע עסקה בנשק בניגוד לסעיף 144(ב2) לחוק.

בקצירת האומר אציין כי הנאשם השיג רימון הלם לבקשת א', חברו של י', ומכרו לאחרון תמורת 300 ש"ח. א' ו- י' תלמידי בית ספר. שניהם נפגשו עם הנאשם. העסקה בוצעה בסמוך לבית הספר, כמתואר בהכרעת הדין.

"י" החזיק את הרימון בביתו, עד שאביו גילה אותו. בתאריך 17/3/06 החזיר "י" את הרימון ל- "א". האחרון החזיק את הרימון עד ליום 19/3/06, בו ביום נתפס הרימון על ידי המשטרה בביתו ובעקבות זאת הוא נעצר.

כאמור הרקע לרכישת הרימון הוא מאבק בין שני תלמידים על לבה של תלמידה, שזנחה אחד לטובת השני. התלמיד שנעזב ביקש לפגוע בתלמיד השני שזכה באהבתה. בסופו של יום הרימון הוחזר לרשויות החוק ולא נעשה בו כל שימוש.

שני התלמידים הובאו לדין בתיק פ' 501/07 בנפרד בפני מותב אחר. לשני התלמידים האחרים יוחסה עבירה של החזקה ורכישת נשק, לפי סעיף 144(א) לחוק ונשיאה והובלת נשק לפי סעיף 144(ב) לחוק (ראה נ/4), כאשר המדובר באותו נשק, קרי, רימון הלם שבגינו הורשע הנאשם שבפנינו.

בית המשפט המחוזי לנוער קבע בנ/4 כי הנאשמים שם ביצעו את העבירה ונמנע מלהרשיע אותם בדין, הטיל עליהם ביצוע עבודות שירות לתועלת הציבור בהיקף של 150 שעות, העמיד אותם לפיקוח שירות המבחן למשך 18 חודשים וחייבם לחתום על התחייבות כספית, להמנע מביצוע עבירה על סך 10,000 ש"ח.

ב"כ המאשימה הפנתה להרשעות הקודמות של הנאשם (ת/31) וטענה כי הוא הורשע לאחר שמיעת ראיות, בעבירות חמורות, שמטרתן בצע כסף. הנשק היה עלול לגרום לנזק שבנס נמנע עקב גילויו על ידי אביו של "י". השימוש בנשק הפך להיות נפוץ במקומותנו וכי הגיעה השעה שביהמ"ש יתרום את תרומתו למלחמה בנגע זה, בדרך של הטלת עונש מרתיע.

ב"כ המאשימה הפנתה לפסיקה שהגישה ופירטה בסיכומיה.

הנאשם לא נטל כל אחריות, לא שיתף פעולה עם שירות המבחן וכעולה מכלל החומר, יש לו נגישות למקור שמספק אמל"ח. כל אלה יש בהם כדי להטות את הכף לחובתו, לדעתה.

עוד טענה המאשימה, כי ניתן לאבחן את המקרה של הנאשם שבפניי מהנאשמים שהובאו לדין עפ"י נ/4, בקשר לאותה פרשה בבית המשפט המחוזי לנוער ומכאן, שאין כל מקום להקיש בין העונש שהוטל שם והגישה השיקומית שבית המשפט אימץ בעניינם לבין נסיבותיו של הנאשם שבפניי והעונש ההולם את חלקו בפרשה זו, חרף העובדה שהנאשם היה קטין בעת ביצוע העבירה ובגר בעת הגשת כתב האישום.

לדעת המאשימה, יש להטיל על הנאשם מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס מרתיע.

ב"כ הנאשם טוענת כי הנאשם לא התייצב אצל קצין המבחן משום שהתברר כי הוא עבר להתגורר באילת ולא הצליחה ליצור עמו קשר כדי לידעו על מועד המפגש עם קצין המבחן.

עוד טענה הסניגורית כי בית המשפט המחוזי לנוער לא אימץ את המלצת שירות המבחן בנ/4 להרשיע את הנאשמים שם והחליט שלא להרשיעם, כאמור לעיל.

נסיבות חייו של הנאשם שבפניי קשות ביותר ובעניין זה הפנתה לאמור בתסקירים.

לדברי הסניגורית העוגן היחיד שנותר לנאשם הינו סבתו שמתגוררת כיום בארה"ב ואשר החליטה לקום ולעשות מעשה לטובתו. ככל הנראה תעמיד סבתו של הנאשם לרשותו עסק שיוכל להתקיים ממנו ולנהוג ככל האדם באופן נורמטיבי.

עוד הפנתה הסניגורית לכך שהרימון נתפס והוחזר לרשויות המוסמכות ולא נגרם כל נזק ממנו. לדעת הסניגורית, אין ביהמ"ש יכול להתעלם מהעונש שהוטל על השותפים האחרים כעולה מנ/4, אף אם הם קטינים ונדונו בבית משפט לנוער, הרי הפרש הגילים בינם לבין הנאשם דנן, אינו גדול והמדובר בפרק זמן שאינו עולה על שנה.

לגישת הסניגורית, חלקו של הנאשם שבפניי קטן יותר מחלקו של י' שנדון עפ"י נ/4 בבית המשפט המחוזי לנוער בפרשה זו, כך שהעבר הפלילי של הנאשם שבפניי מתאזן עם חלקו של י' שהיה דומיננטי, בעל התפקיד המשמעותי והמרכזי בכל הפרשה.

לאור זאת ביקשה הסניגורית שלא להטיל על הנאשם מאסר בפועל. הנאשם מזה זמן רב מנסה לשקם את עצמו ולמצוא לו עבודה לפרנסתו וכי מאסר בפועל יחד עם הרקע ממנו בא הנאשם, עלולים להביא להדרדרות חמורה במצבו ולאחר מכן יתקשו גורמי השיקום לשקמו ולהחזירו למוטב, רכיב שיש לתת לו משקל לא מבוטל, גם מבחינת האינטרס הציבורי.

הנאשם בדברו האחרון מסר כי הוא עבר להתגורר באילת, שם הוא מנסה לעבוד בעבודות מזדמנות וביקש שלא להחזירו למאסר ועפ"י ניסוחו "למקום שהייתי בעבר".